שד"ל על שמות ל״ב

1 ויקהל העם על אהרן: העם נקהל על אהרן ובקשו ממנו בחזקה שיעשה להם אלהים, והוא ראה שאם לא יעשה שאלתם יהרגוהו ואח"כ יעשו מה שירצו, ואז מה תועיל מיתתו? ובהפך בהיותו בחיים עלתה בידו להפריעם במחולות באופן שלא תהיה מלחמה במחנה כמו שפירשתי בפסוק וירא משה את העם כי פרוע הוא.

2 ויתפרקו את נזמי: פרקו מעליהם הנזמים, הנזמים הם אקוזאטיף, וההתפעל כולל אקוזאטיף פרקו את עצמם, והנה כאן שני פְעוּלִים, ע"ד וילמדהו דעת ישעיה מ' י"ד.

3 עגל: העגל לא היה לע"ז, ולא קבלוהו עליהם לאלוה אלא שיהיה כלי מקבל שפע האל, ויעמוד להם למנהיג במקום משה ואהרן לא היה מספיק להם כי גם הוא בן אדם וכן דעת הכוזרי מאמר א' סימן צ"ו וראב"ע ורמב"ן וחזקוני ורלב"ג, ועיין בה"ע תקפ"ח p. 89.

4 ויצר: קל משרש צור כמו וצרת הכסף.

5 בחרט: ל' החריטים ישעיה ג' כ"ב רש"י באחד משני הפנים שהביא, ותרגום ירושלמי ור"י בכור שור ובושארט וגיז'.

6 לצחק: כולל זמר ונגון ורקוד, כמו עוד תעדי תפיך ויצאת במחול משחקים ירמיה ל"א ד', ודוד שהיה מפזז ומכרכר לפני ה' אמר: ושחקתי לפני ה' ש"ב ו' כ"א; וכן לויתן זה יצרת לשחק בו תהלים ק"ד כ"ו הלויתן מצחק בים, כלומר מתנועע בו בכח ומניע את המים כאילו הוא מרקד.

7 מן הדרך אשר צויתים: ולא אמר סרו מעלי, הרי שלא עזבו את ה' לעבוד אלהים אחרים.

8 קשה עורף: משמע שהיו קודם לכן דבקים בע"ז כנזכר ביחזקאל כ' ז' רמבמ"ן, ואין צורך לומר שהיו דבקים בע"ז ממש, אלא בעשיית צלמים לכבוד האל. רמבמ"ן העתיק דברי רש"י ודברי ראב"ע, ולא הבין שהם שני הפכים, רש"י מעמיד המוכיח לפני החוטא והחוטא הופך לו ערפו, וראב"ע עושה המוכיח הולך אחר החוטא להשיבו מדרכו והחוטא רץ בדרכו ולא יפנה לאחוריו. וגם דברי ראב"ע מגומגמים, באמרו "ולא ישיב עורף לקורא אליו" והיל"ל ולא יחזיר פניו לקורא אליו. ואין ספק כי ענין המלינה, שערפו קשה ובלתי מתנועע, ולפיכך הוא הולך לדרכו בלי שיחזיר פניו למי שקורא לו מאחוריו, כלומר שאינו שומע בקול מוריו.

9 ועתה הניחה לי: ואם תאמר מה אעשה לשבועת אבות? ואעשה אותך לגוי גדול שאתה מזרעם במדבר רבא, עיין רש"י במדבר י"ד י"ב.

10 מזה ומזה הם כתובים: כמו פנים ואחור, אלא שבמגלה שייך ל' פנים ואחור, כי יש הפרש בקלף בין צד לצד, אבל באבנים אין חילוק והוצרך לומר מזה ומזה.

11 ברעו: מקור קל מן ריע, וכן ויריעו ברש"י כ"י שבידי ושמחין וצועקים לא וצוחקים כמו בספרי הדפוס, וע' רש"י בפסוק י"ח.

12 ענות: ענוי כלן כאחת משנה סוף מועד קטן.

13 וישלך מידיו את הלוחות וישבר וגו': לא מתמהון לבב, ונראה שעשה כן להפחיד העם ולהראות להם כי נשברה הברית אשר בינם ובין ה'.

14 וישרוף באש: עירב בו נתר או דבר אחר המביא את הזהב לידי קלצינאציון, ואז הוא מתפרד לעפר, עיין ראב"ע ורמבמ"ן וראז'.

15 כי פְרָעֹה: ע' מה שכתבתי בבה"ע תקפ"ט עמוד 122. ודוגמת הענין הזה תמצא בטאציטוס Annalium lib. I. שעשה Cecina שהרג בתחבולה את המורדים; ותלמידי מוהר"ר אברהם חי מיינשטער אומר שלא היתה כוונת אהרן שישמצו בקמיהם, אלא משה כשראה את העם פרוע כי פרעו אהרן באופן שישמצו בקמיהם, מיד אמר מי לה' אלי.

16 שימו איש חרבו: אע"פ שלא היה העגל ע"ז ממש, היה התחלה לע"ז והוצרך האל בתחלת הויית האומה לבער החוטאים, ולהשאיר אל כל העם זכרון נורא, למען ל יתחילו להדמות לעובדי אלילים.

17 מלאו: פעל עבר, מבנין פיעל, והוא פעל סתמי impersonale כמו יקראו לך ישעיה מ"ז א', יקראו הקוראים, אף כאן מלאו הממלאים, אלא שזה נאמר ד"מ כאילו היה שם מי שמלא ידם, והוא כאילו אמר: ידכם מֻלאה לה', קבלתֶם מלוי היד בזביחת איש בנו ואחיו.

18 איש בבנו: הוא בן בתו שאינו לוי, וגם חתנו שהוא כבן לחותנו.

19 מלאו: יפה הבין רשב"ם שהוא פעל עבר מבנין פִעל, כמו כי מלאו אחרי ה', ויפה פירש חִנְּכוּ; אבל לדעת רש"י ראב"ע ורמבמ"ן הוא צווי מן הקל, ולא יתכן, כי לשון מלוי יד אינו אלא בפיעל, וגם לא יתכן שיהיה אדם ממלא ידו ולוקח גדולה לעצמו, אבל צריך שאחרים יתנו לו הגדולה, וכן בעגלי ירבעם כתוב דרך גנאי החפץ ימלא את ידו מ"א י"ב ל"ג.

20 מספרך: ס' החיים, על דרך כל הכתוב לחיים בירושלם וכן ועם צדיקים אל יכתבו; וכן היא דעת רשב"ם והרמבמ"ן וגם בתלמוד ברכות ל"ב אמר שמואל שמסר עצמו למיתה עליהם שנ' מחני נא וגו'.

21 הנה מלאכי ילך לפניך: כאן הוא מלאך ממש, כלו' שלא תלך שכינתו עמהם, כלומר שלא יעשו המשכן, כי המשכן הוא אות שהאל בקרבם.

22 וביום פקדי וגו': אין טעמו ביום פקידה אחרת אפקד עליהם גם עון זה, אבל היא מליצה נהוגה בלשון כמו ושמע אישה ביום שמעו, ישמע כל זמן שיהיה, ישמע כשישמע; וקרוב לזה כי יפול הנופל, יפול מי שיפול, מי שיהיה, ושמע השומע, ישמע מי שישמע, מי שיהיה, וכן וחנותי את אשר אחון וגו'.

23 אשר עשו את העגל: כי הם אמרו קום עשה לנו אלהים. והאריך בזה כי לא היה זה מיד אלא אחר זמן כדברי ראב"ע, והוא נמשך למה שאמר וביום פקדי וגו' תלמידי יהודה לוצאטו.